קראתי ספר ו….

2007 ,מרץ ב- 8

על קריאה וכתיבה

Filed under: Blogroll,books,General,Hebrew,ספרים — ireadabook @ 7:00 pm

הקריאה יכולה לקחת את הקורא למחוזות רחוקים במרחבי הדמיון שלו אבל כמו כל מסע, צריך אנרגיה לקריאה.

כל קורא ספרים והייתי רוצה לחשוב על עצמי ככזה ברמה זו או אחרת, מכיר את הספר ששוכב שנה ליד המיטה שלו ופתאם בזמן קצר מזמין למסע במרחבי דפיו.

אצלי יש כמה ספרים כאלו שנצברים מיום הולדת ליום הולדת ולפעמים זוכים לביקור חוזר. יש ספרים שנגמרים ביומיים ויש בשנתיים – סתם בגלל שזה חרוז :-), לפעמים הסיבה היא בספר, יש ספרים משעממים ויש ספרים שלא .. פשוט לא מתחברים. אבל, יש תקופות שהסיבה היא אצלנו, אין כח לצאת למסע, אין חשק לארוז את התיק. הטלויזיה, לא דורשת אנרגיה, סגור את המח פתח את העיניים ותתחבר, לכן היא כל כך מצליחה, כל כך מרגיעה, מנתקת את הצופה אבל מצד שני ללא מח, המרחקים שהיא לוקחת אותנו קצרים בהרבה מהמסעות והחוויות שספרים מאפשרים.

 כתיבה היא דומה, לאנשים רגילים שזה לא מקצועם, אין ממש כתיבה, חוץ מאשר לצרכי עבודה לפעמים, אין מסעות בעקבות המילים הנכתבות. ויש לפעמים, שהכתיבה היא הדבר היחידי שיכול להציל, המכשיר היחידי שיכול לשחרר אנרגיה, מין מסע פנימי אל תוך הנפש, רצוף במילים שלא "מנסות לגעת" אבל מנסות להגיד, מנסות לטהר את הנפש כמו שמקלחת טובה משחררת את הגוף. הצורך לכתוב הוא לפעמים חזק כמו אחרי שבוע בשטח ללא מקלחת. הכתיבה יכולה לטעון באנרגיה, לחדש לרענן אבל גם היא דורשת את הדרייב מבפנים, הצורך להגיד משהו, לראות את המחשבות על הניר. אולי דומה הדבר למכשיר הפסיכולוגי הפעיל בפסיכואנליזה, את שומע את עצמך מתאר את מה שכואב לך והכאב משתחרר.

אולי זה סוד ההצלחה של הבלוגים שלש ימינו, במקום לכתוב למגרה, אתה יכול לכתוב לעולם אבל להסתתר במגרה.

אני חושב שזה כל מה שהיה לי לגיד, אולי אם אני אקרא את זה עוד פעם, יעלה עוד משהו. בסך הכל רציתי לכתוב על הספר שאני קורא עכשיו, שעת הפעמונים של ז'ורז' סימנון אבל אני אמשיך בפעם אחרת.

2007 ,פברואר ב- 14

תאונות מאת יעל הודיה

Filed under: books,Hebrew,Review,ביקורת,ספרים — ireadabook @ 10:16 pm

תאונות הוא הספר השני שאני קורא של יעל הודיה. הראשון היה שלושה סיפורי אהבה. קניתי וקראתי את שלושה סיפורי אהבה כי משהי ספרה לי על רעיון של הבדלי תפיסת תפקידי חיזור בין גברים לנשים. באחד מסיפורי הספר מסופר על ערב לוהט בין בחור ובחורה שרק מכירים ומבלים את הלילה ביחד. בבקר הם נפרדים בטוב אבל הבחורה לא חושבת שהיא צריכה לתת לבחור את מספר הטלפון שלה (או משהו כזה). אחרי מספר ימים (תקופת מה – לא זוכר בדיוק קראתי לפני הרבה שנים J) שבהם אחזו געגועים עזים את שניהם, הם נפגשים באקראי, שמחים אחד לקראת השני אבל הבחורה נורא כועסת על הבחור והוא מרגיש את זה. אחרי קוציניו מוציניו, היא אומרת לו שהיא נורא נורא כועסת עליו בגלל שהוא לא התקשר אליה. הבחור עונה שהוא היה שמח להתקשר אבל היא לא נתנה לו את מספר הטלפון שלה, היא אומרת – אתה צודק אבל אני בכל זאת כועסת.

אני נדלקתי על האנליזה של דקויות ש”הסופרת” – אני לא מרגיש שאני מכיר אותה מספיק טוב לקרוא לה בשמה – מציגה בסיטואציה הזאת ומהרתי ורכשתי וקראתי את הספר. הסיפור הוא השני או השלישי בספר, ופשוט לא האמנתי בין כמה מילים אני צריך לחפש את הסיפור האמיתי, המדהים והיפה הזה. הכל עטוף במין עטיפה מגוננת של מילים ולמה ?

בתאונות, יש לי הרגשה שאת הסיפור האמיתי, את הדמויות של הסיפור, עוטפות מלא דמויות משנה ועלילות שנה שמסיטות אותי מלגעת באמת של הסיפור, בלב שלו. אני צריך להכיר את האבא של הבחורה, את מנהגי החברות של הבת של הגיבור, להכנס לראש של כל הדמויות ודמויות המשנה, לזכות בתאורים – לא מעיקים אני חייב לומר של סצינות וסביבה, הרגשה וכו', קפיצות עלילתיות ושוב, למה ? הסיפור כל כך יפה, אוסף הרעיונות שנאגדו בספר הזה יכול להספיק לשניים או שלושה סיפורים לפחות. הקטע הפותח את הספר – אחות בית הספר מגזימה באנליזה של הבת שהיא פוגשת במסדרונות בית הספר ומזמנת את האב לבוא לקחת אותה מבית הספר רק בגלל שהיא דלוקה עליו, ראויה להרחבה בספר משלה ולא לסצינה אחת מדי רבות מדי בספר העבה הזה.

האוסף הזה מזכיר לי את הבישולים באוניברסיטה שהייתי שופך את כל התבלינים לרוטב של הפסטה ומרוב צבעים תמיד היה יוצא צבע חום עם טעם של ערבוב.

07.FEB.14

הסיפור מתחיל לזוז בערך בעמוד 200 ומי שהחזיק מעמד עד אז יהנה מאד מספר קליל פלוס, עם תוספות לפלוס פלוס לתל אביבים.

הבחור סוף סוף פוגש את הבחורה והזרימה עוברת מקרטוע ודילוגים לרומן תל אביבי מענג במיוחד בקריאה בבתי קפה על אספרסו ארוך ביום שמש חורפי.

בטיסה לפריס:
כיף לקרוא את הקטע היותר טוב של הספר בטיסה לפריס, הצלחתי להתנתק מנוסעי ארקיע של היו שקועים בספר שלהם ויצרו מהומה רבתי מההמראה ועד הנחיתה. ההתעסקות בקטנות של חיי הגיבורים, השקיעה בערמות הפרטים הצילה אותי מהעולם האמיתי. תודה !

פריס:
אין מה לעשות הספר קטן על פריס, מתאיםפ יותר לאספרסו ארוך ולא לקפה נואר

חזרה לביצה:
סיוע נפלא של הספר לטיסה הקשה בחיי, הצלה, מעורר געגועים לשפיות יחסית

שוב בתל אביב:
עברתי את הקטע המענין, כל הקונפליקטים נגמרו, ופתאם אני לא מבין למה יש עוד דפים בספר ?
זה דומה קצת לספרים של פול אוסטר שהפואנטה מגיעה בשלושת רבעי הדרך של הספר ואז, יש עוד דפים, למה ? מה המטרה, לא הבנתי

לסיכום:
לקרוא מהר, אפשר לדלג על דפים עד בערך עמוד מאה שמונים, לקרוא עד שלושמאות ולעזוב את המאה ושמונים עמודים האחרונים
ספר חביב לאללה, לא ברור למה כל כך ארוך

2007 ,פברואר ב- 12

"!שלום עולם"

Filed under: General,Hebrew — ireadabook @ 10:49 am


שלום עולם !

מטרת הבלוג הזה היא לאפשר לי ולכם לחלוק חוויות מספרים שקראנו.קריאה בספר היא חוויה מאד אישית, כמעט כמו לבקר במסעדה.יש המון אתרים שמאפשרים לחלוק חוויות טובות או לא טובות במסעדות עם קהל האנשים בעולם. לעומת זאת יש מעט אתרים המאפשרים השארת התרשמות (?) מספרים ורובם הם אתרים בעלי אנטרס כלכלי למכור לנו עוד ספרים דבר המעמיד בספק מסוים את כנות כל הרשומות באתר. אני מקווה שכאן נמצא פורום פתוח, קל לחיפוש (קצת מצחיק לכתוב על זה לפני שיש אפילו מאמר אחד אבל….) על ספרים נקודה.

התחל כאן

ערכות עיצוב Rubric. יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.